הכרעת דין בתיק ת"פ 2933-09

הרקע וההליך

1.         הנאשם מואשם בעבירות של פריצה לרכב וגניבה מרכב, בכך שביום 16.1.09 סמוך לשעה 9.30, ברחוב שמואל הנביא בירושלים, הוא התפרץ לרכב שמספרו 5309629 שדלתו הייתה סגורה (אך לא נעולה) וגנב ממנה פלאפון.

2.         הנאשם כפר במיוחס לו והעלה טענת אליבי, לפיה במועד התרחשות האירוע שהה באזור מגרש הרוסים.

ראיות המאשימה

3.         המתלונן, מר מיכאל בן-אבו (להלן - "מיכאל") העיד כי ביום 16.1.09, בשעות הבוקר, הוא לקח את ילדו לגן, החנה את רכבו סמוך למדרכה ברח' שמואל הנביא, השאיר את החלון פתוח ואת הטלפון הנייד על הדשבורד של הרכב, הכניס את הילד לגן וכשחזר מהגן, שם לב כי מכשיר הפלאפון שלו נעלם מהרכב. יהונתן, שראה את הגניבה, התקשר אליו וסיפר לו כי ראה מי גנב מרכבו את הפלאפון, והוא מכירו מפריצה קודמת שראה אותו מבצע בעבר. כן הציע למתלונן לפנות למשטרה כדי שיאתרו אותו. המתלונן אכן הלך מיד למשטרה מתוך תקווה לאתר את הטלפון, שהיה חשוב לו מאוד לצורך עבודתו, ולאחר מכן המשטרה זימנה גם את יהונתן לתת עדות.

4.         בחקירתו הנגדית העיד מיכאל כי לא ראה את האדם שפרץ לרכבו, לא פגש את יהונתן במקום האירוע, אלא שוחח איתו בטלפון וביקש ממנו להגיע מייד למקום. כשנפגשו, סיפר לו יהונתן כי הוא מכיר את הגנב אותו ראה פורץ במקרה קודם, כן מסר למיכאל את מספר הטלפון שלו והודיעו כי אם יהיה צורך הוא יבוא למשטרה להעיד.

5.         מר יהונתן לוי, עד הראיה לגניבה, העיד כי ביום האירוע כשנסע עם רכבו ברחוב שמואל הנביא, והיה בעצירה בפקק ממש במקביל לצד הרכב הנגנב, ראה אדם שנשען עם גבו על הרכב הנגנב כשפניו מול יהונתן ובעודו מתקדם לכיוון דלת הנהג, זיהה יהונתן מיד כי האדם מוכר לו מאירוע קודם של התפרצות לרכב, כן ראה אותו לפתע פותח את דלת הרכב הנפרץ רוכן פנימה, נוטל חפץ ומבצע את הגניבה מולו:

"נסעתי עם רכב ברח' שמואל הנביא ונסעתי במקביל לרכב ואז ראיתי אדם שנשען על הרכב, ז"א נשען והולך לאט לכיוון ההגה, לכיוון דלת הנהג, כשאני עומד ממש במקביל אליו. בשלב זה הסתכלתי עליו בפנים וראיתי שמודבר באדם שראיתי לפני כן וראיתי אותו באירוע של התפרצות לרכב, וזיהיתי שזה אותו אדם ושבאותו אירוע הנסתי אותו אחרי שעקר טייפ מרכב ועקבתי אחריו עד שהמשטרה הגיעה, הייתי איתם על קו הטלפון ואז הם תפסו אותו. תוך כדי זה שאני מסתכל עליו אני רואה שהוא פותח את הדלת של הרכב עליו נשען, הוא רכן לתוך הרכב, ראיתי אותו מושיט את היד, פתח את הדלת של הרכב, הכניס את היד לרכב, הוציא חפץ והכניס אותו לתוך הז'אקט שלו לאזור בית השחי" (ההדגשות שלי - א.ז.)

ראה: עמ' 3 ש' 15-22 לפרו' .

6.         בחקירתו הנגדית העיד יהונתן כי לא ראה את הנאשם מאז האירוע הראשון בשנת 2007 עד לאירוע נשוא כתב האישום משנת 2009, וחזר והעיד כי היה בנסיעה בפקק תנועה, שעצר במקביל לרכב, וראה את הנאשם נשען על הרכב מתקרב לדלת הנהג, ופותח את הדלת:

"אני מציין בשרטוט את הרכב שהיה בחנייה הכפולה אליו הוא פרץ ומוסיף ואומר שכאשר אני עברתי שם הפורץ עמד עם גבו לעבר הרכב הנפרץ כשפניו לכיוון הרכב שלי והוא זז עם גבו לאחורי הרכב הנפרץ מאחוריו לכיוון קדימה לאורך הרכב הנפרץ כך שאני ראיתי את פניו ואז הוא עשה סיבוב לעבר הרכב הנפרץ ופתח את הדלת"(ההדגשות שלי - א.ז.)

ראה: עמ' 5 ש' 1-4 לפרו'.

כ-10 דקות לאחר האירוע התקשר בעל הרכב (מיכאל) ואח"כ התקשר גם חוקר מהמשטרה וביקש מיונתן לבוא ולתת עדות. גם במשטרה אמר יהונתן לחוקר כי זיהה את הנאשם עקב אירוע קודם של פריצה לרכב, החוקר העלה לפי הפרטים שיהונתן מסר, תמונת אדם אותו זיהה יהונתן כגנב.

7.         ע"ת 3, המפקח דותן גרילק, העיד כי זימן את יהונתן, גבה את הודעתו, בה טען יהונתן כי זיהה את הגנב מאירוע קודם ולאור הפרטים שמסר, הוציא המפקח את פרטי האירוע הקודם מ-07' מהמחשב (ר' עמ' 8 ש' 17 לפרו') הראה ליהונתן את תמונת הנאשם, ויהונתן אישר שאכן מדובר באותו אדם וזיהה אותו. באשר לטענת האליבי של הנאשם במשטרה כי בעת האירוע התרועע עם נרקומנים, העיד המפקח גרילק כי הנאשם מסר לו שני שמות של נרקומנים במקום לא מוגדר באזור מגרש הרוסים, עמם לטענתו היה בעת האירוע, למרות שלפני כן טען בהודעתו כי שהה במועד האירוע עם משפחתו, ואח"כ טען כי היה עם נרקומנים במגרש הרוסים. משכך, לא בוצעו פעולות חקירה נוספות, שכן הנאשם לא מסר מקום ברור לאפשר את זימון הנרקומנים, עמם לטענתו שהה.

גרסת הנאשם

8.         הנאשם כפר במיוחס לו וטען טענת אליבי, לפיה בעת האירוע נשוא כתב האישום הוא לא היה כלל במקום האירוע, אלא עישן סמים עם נרקומנים בסמוך למגרש הרוסים.

דיון והכרעה

9.         בסיכומיו טען ב"כ המאשימה כי יש להרשיע את הנאשם על פי עדותו של יהונתן, וזיהוי וודאי את הנאשם. לטענתו אמינות הזיהוי מתחזקת נוכח העובדה שיהונתן זיהה את הנאשם מיד, עוד בטרם פרץ לרכב וגנב ממנו את מכשיר הטלפון, ומטעם זה אין צורך בעריכת מסדר זיהוי, כיוון שבין העד לנאשם ישנה " היכרות מוקדמת". משכך, העד הינו " עד מצביע" ולא " עד מזהה". ב"כ המאשימה הפנה לספרו של י' קדמי חלק 2 עמ' 1018 שם נאמר כי במקרה כזה לא חלה החובה לקיים מסדר זיהוי. באשר לטענת האליבי שהעלה הנאשם, הרי שהנאשם לא הוכיח את טענתו ולא מסר פרטים שיאפשרו לחוקרי המשטרה לאתר עדים שיעידו להגנתו. בנוסף הסתירות בגרסת הנאשם במשטרה מול גירסתו בביהמ"ש ואל מול אמינות עדויות העדים, מלמדות על חוסר אמינותו.

10.        מאידך, טען הסנגור, כי המאשימה לא הוכיחה את המיוחס לנאשם מעבר לכל ספק סביר. באשר לזיהוי הנאשם ע"י העד יהונתן, טען הסנגור שתי טענות מרכזיות: האחת, כי לא ניתן להסתמך על זיהויו, לאור העובדה שהאירוע הקודם בו נפגשו השניים התרחש שנתיים לפני האירוע נשוא כתב האישום, וייתכן, שדפוס הפעולה הדומה לשני מקרי הפריצה שראה העד יהונתן "תרם" לזיהוי הנאשם כמי שביצע את העבירות נשוא כתב האישום. משכך, אין מקום לתחולת הדוקטרינה בדבר "היכרות מוקדמת". השנייה, ביחס להליך הזיהוי ע"י חוקרי המשטרה. לטענת הסנגור, הייתה חובה לערוך מסדר זיהוי ולא להסתפק בהצגת תמונת הנאשם לעד יהונתן, ובנוסף היה מקום לנקוט בפעולות חקירה נוספות, כגון לקיחת טביעות אצבע מהרכב או בירור עם העד יהונתן לגבי פרטי לבוש שלבש הנאשם במועד האירוע. לאור מכלול פגמים אלו, שנפלו בחקירת האירוע, לא ניתן לקבוע, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם אכן ביצע את המיוחס לו.